<h1>פירוש רבינו יהודה הכהן אלמדארי — סנהדרין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[סנהדרין ס"ג ע"ב] מתני'. הנודר בשמו, בלשון נדר קונם כל פירות העולם עלי בשם ע"ז פלונית אם ארחץ. והמקיים, לשון שבועה תרגו' שבועה קיימא. עובר בלא תעשה, ושם אלהים אחרים לא תזכירו [שמות כ"ג]. גמ'. שמור לי, המתן לי, כמו ותשמור על חטאתי, אבל שַמֵר לשון שמירה. בצד ע"ז פלוני, שנמצא מזכיר שם ע"ז. ונשבע לו בע"ז שלו והתורה אמרה וכו', ר"ח ז"ל, וכתיב נמי [יהושע כ"ג] לבלתי בוא בגוים הנשארים האלה אתכם ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביע ולא תעבדום ולא תשתחוו להם, מיכן שאסור ישראל להשביע גוי בע"ז שלו.
תוספת. [סנהדרין ס"ג ע"ב] אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי אומ' רבי' שמואל דכל שכן שבועה עצמה דאסור לקבל ממנו, ור"ת אומ' (דאף) [דאם] נשתתף מותר לקבל שבועה קודם שיפסיד כדאמרי' בפר' קמא דע"ז [ו' ע"א] דמלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם אע"ג דאזיל ומודה, ומיהו יש לחלק דהתם ספק והכא ודאי, ועוד מיתי ר"ת ראיה דקאמ' אבות בר איהי (בפ"ק) [בפ"ב כ"ח ע"א] דמגילה תיתי לי דלא עבדי שותפותא בהדי גוי ומאי רבותיה כי ההוא דפרק כל כתבי [שבת קי"ח ע"ב] תיתי לי דקיימי שלש סעודות משמע שלא היו כולם נזהרים, ועוד בזמן הזה כולם נשבעין בקדשים שלהם ואין תופשין בהם אלהות ואע"פ שמזכירין עמהם שם שמים וכונתם לישו הנצרי מכל מקום אין זה שם ע"ז, וגם דעתם לעושה שמים וארץ, ואע"פ שמשתפים שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף. ולפני עור לא תתן מכשול ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך.
<h2>דף כח:</h2>
[סנהדרין ל"ג ע"א] גמ'. דן את הדין, משנה היא בבכורות בפ"ד [כ"ח ע"ב]. מה שעשה עשוי, אלמא לא הדר. הא קתני סיפא אם היה מומחה וכו', מכלל דריש(ה)[א] לאו במומחה עסיקי'. כאן שיש גדול ממנו וגו', כלומ' בין רישא דקתני וישלם מביתו בין סיפא דקתני פטור במומחה ומשום הכי קתני מה שעשה עשוי וריש(ה)[א] היינו טעמ' דישלם מביתו שיש גדול ממנו בחכמה ובמניין שהיה לו לילך לשאל אותו, ור"ח ור"ש ז"ל פירשו להפך.
[סנהדרין ל"ג ע"א] רב ששת אמ' וגו', ותרויהו בשאינן מומחין. טעה בדבר משנה, שטיעותו מצוי במשנה אין דינו דין לגמרי וחוזר. בשיקול הדעת, אינו חוזר וישלם מביתו ולקמיה מפר' ליה. אפי' טעה בדר' חייא ור' הושעיא, האי דבר משנה הוא דקאמרי' מי אמרי' דאפי' טעה בדבר תוספתא דר' חייא ור' הושעיא שהם סידרו סדר התוספתא וסתמו מה שסתמו ולא הויא עיקר כל כך כמשנתינו שסתמה ר' שהיה גדול מהן וכל הישיבה מצויה אצלו שהיה נשיא ודקדקו עמו בדברים והעמידום על בוריים. בדרב ושמואל, במימרא דידהו שפסקו מסברות שלהן ולא הויא מתניתא אלא סברא. אטו אנן קטלי קני באגמא אנן, אחרי שאמרתי לך שאף הטועה בדבר (האמוריים) [האמוראים] חוזר מאי גריעות לן מאחריני, קטלי קני. קוצצים קנים ומלקטים עצים. וסוגיין בעלמ', רוב הדיינין נראה להם דברי השני.
[סנהדרין ל"ג ע"א] רב חסדא אמ' וכו', מהדר לשנויי מתני' דדן את הדין וקסבר תרויהו במי שטעה בשיקול הדעת. כאן שנשא ונתן ביד, מה שעשה עשוי, כגון שהוא עצמו גבה מזה ונתן לזה. לא נשא ונתן ביד, אלא ציוה לבעל הדין והוא עשה מחזיר הממון מזה שקיבלו לזה שנתנו. בשלמא חייב את הזכאי, שפיר מצית לאוקמה מה שעשה עשוי דקתני בה בשנטל מן הזכאי ממש בידו שלא כדין ונתנו לתובע. אלא זיכה את החייב, על כרחיך לא שייך האי לישאנא אלא במזכה את הנתבע שהיה חייב לשלם ואמ' לו פטור אתה דאין לשון זכאי אלא נקי ופטור. כגון שהיה לו משכון בידו, שהיה לו משכון לתובע מן הנתבע וזיכה הדיין את הלוה ואמ' לו פטור אתה ונטל המשכון מיד המלוה והחזירו ללוה. טימא את הטהור, נמי משכחת לה נשא ונתן ביד דאגע בהו שרץ כשבא זה לשאל לפניו על דבר ספק הנולד לו בטהרותיו ואמ' לו הדיין טמאות הן ונטל שרץ והשליך עליהם שלא יהא עוד ספק בדבר והן לא היו אלא טה[ו]רות. טיהר את הטמא, ונטלו הדיין עצמו ועירבו עם שאר פירותיו של נשאל ונמצא שטעה והרי הכל טמא. כדאמרי' התם אמ' אמימר, בכתובות בפר' אלמנה [ק' ע"ב]. נעשו, מקשי בגמ' [שם] נעשו ודאי טעו דתנן [ערכין כ"א ע"ב] שום היתומים שלשים יום וכו' ומתריץ אי מההיא הוה אמינא הני מילי שליח אבל ב"ד לא קמ"ל דאפי' ב"ד. כמי שטעו בדבר משנה, מאי היא דבר משנה דאמרי' התם [שבועות ל"ח ע"ב] היכי משבעי' ליה למחוייב שבועה דאוריתא ואמ' רב יהודה בשבועה האמורה בתורה דכתי' [בראשית כ"ד] ואשביעך בה' אלהי השמים מה התם באליעזר בנקיטת חפץ דכתי' [שם] שים נא ידך תחת ירכי אף כל הנשבעין בתורה בנקיטת חפץ ומאי ניהו ספר תורה. ואמרי' נמי בשבועות פר' שבועת הדיינין [שם]. האי דיינא דאישתבע בה' וכו', ולא אתפסיה לנשבע חפצא בידיה. בדבר משנה, דאמ' רב יהודה וכו'. ובהאי מסכתא וכו' בפר' קמא [ו' ע"א]. וקא חזינן פירושא וכו' דמומחה שטעה בשיקול הדעת וכו', למקצת שפיר קאמ' גאון ז"ל דהא לא תנן ואם היה מומחה לרבים מחזיר הדין אלא פטור תנן [בכורות כ"ח ע"ב] ועל מה שעשה עשוי קימי', וסייעתא בלחוד דקא מסתייע גאון ז"ל לאו סייעתא היא אלא מיהא מתני' סייעתיה והל' למעשה כוותיה בהא ואפי' נשא ונתן ביד, דכולה מתני' בשנשא ונתן ביד היא.
[סנהדרין ה' ע"א] גמ'. מומחה. מנוסה בדינין חכם גדול חשוב בדורו. דן אפי' יחידי, דכתי' [ויקרא י"ט] בצדק וכו' דטעמא מאי דיני ממונות בג' דאי מסתפק להון דינא יטו אחרי רבים וכיון דהוי מומחה לא צריך להכין. דגמירנא. שמועות של דינין מרבותי. וסבירנא, יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי. ונקיטנא רשותא מריש גלותא. הוא דדיינא ביחידי. דיניה לאו דינא. והדר דינא לגמרי. תוספת. דן אפי' יחידי, יכול לדון את האדם בעל כרחו, דאי בדקבליה עילויה אפי' שאינו מומחה נמי, ומכ[א]ן יש ללמוד דסתם בני אדם נמי כשהם ג' יכולין לדון את האדם בעל כרחו כשאינו רוצה לבוא לב"ד דהא ג' במקום יחיד מומחה קימי, והא דתנן לקמן [כ"ג ע"א] זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד דמשמע מדעתו אין בעל כרחו לא הני מילי כשאומ' לא אדון לפני זה אלא לפני זה, אבל אם אומ' שלא יבוא לב"ד כלל כופין אותו ודנין אותו בעל כרחו. כגון אנא דייננא דיני ממונות ביחידי. והא דתנן במסכת אבות [פ"ד מ"ח] אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד פי' הקב"ה, עיצה טובה בעלמא קאמ' שלא יטעה. דן דינא ביחידי. אי את קרית להו. שאתה קראת אותם לדון להם והם לא קיבלו טעותך עליהם אלא אמרו לך תדין לנו דין תורה. זיל שלים, ומיהו מהדר דינא לא. ואי אינהו קרו לך. שקיבלוך עליהם לילך אחריך אם לדין אם לטעות ולא יתבעוך. לא תשלם. אלמא גמיר וסביר כי לא נקיט רשותא דיניה דינא ולא הדר.
